משמורת

משמורת מגדירה מי יהיה ההורה אשר עליו תוטל האחריות לגידול הילדים המשותפים. 

במקרים רבים אין הסכמה בין בני הזוג  מי מהם ישמש בתור הורה משמורן,  באין הסכמה,  בית המשפט יצטרך להכריע מי מההורים ישמש בתור הורה משמורן.

• הפרת הסדרי שהות

כאשר נקבעים הסדרי שהות על הורה המחויב בהסדר שהות  לכבד את ההסדר. אי כיבוד של הסדרי השהות או  "הפרה של הסדר השהות", יכולים לפגוע קשות בילדים מבחינה נפשית וכן לפגוע בהורה השני אשר לא פעם נאלץ לשנות תוכניות ואף לבטל זמן עבודה בכדי לאסוף את ילדו, למעט נסיבות מיחודות כגון מחלה, אירוע מסויים ועוד.

כאשר הפרה של הסדרי שהות הינה לעיתים קרובות יכול ההורה השני להגיש בקשה לבית המשפט, להטלת סנקציות כספיות על ההורה המפר. בנוסף,  רשאי המשמורן להגיש לבית המשפט בקשה לצמצם את הסדרי השהות, שכן בהתנהגותו, ההורה המפר "מודיע" כביכול כי אינו מעוניין במפגשים קבועים עם ילדיו.

• אחריות ההורה שאינו משמורן

מבחינת הדין, ההורים הם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם לרבות הורים גרושים, שבהם הדין לא משתנה, למרות שלהורה המשמורן ישנה הסמכות הראשונית להחליט לגבי ילדיו בנושאים מסוימים. ולכן, חלוקת משמורת אינה גורעת מחובת ההורים לדאוג לילדיהם. כפי הקבוע בסעיף 15 לחוק הכשרות והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, הקובע כי אפוטרופסות: "כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, … וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו והסמכות לייצגו".

• מי בדרך כלל מקבל משמורת? 

לרוב מקבלת האם את המשמורת הבלעדית על הילדים המשותפים, כאשר האב נהנה מהסדרי שהות. הסיבה לכך היא חזקת הגיל הרך, לפיה במידה והילדים קטנים, הם קשורים יותר לאמם. בנוסף,  אחת הסיבות לכך שהאם עדיין מקבלת באופן קבוע את המשמורת הבלעדית, היא התפיסה שלפיה גידול ילדים הוא עניין שיש להטיל על האם. על אף האמור יותר ויותר בתי המשפט סוטים מהכלל לפיו המשמורת הבלעדית מוטלת על האם ומטילים את נטל המשמורת על האב. כמו כן, יותר ויותר משפחות פונות היום דווקא לאפיק של משמורת משותפת של ההורים.

• חזקת הגיל הרך

אחת הסיבות שבגינן האם מקבלת את המשמורת נובעת מחזקת הגיל הרך. סעיף 25 לחוק הכשרות והאפוטרופסות קובע, כי במידה ובני הזוג נפרדים ואינם מסכימים באשר למשמורת-  "רשאי בית המשפט לקבוע את העניינים האמורים בסעיף 24 כפי שייראה לו לטובת הקטין ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם, אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת".  לפי חזקה זו, ילד עד גיל 6 קשור יותר לאמו ולכן, יש לשמר את הקרבה בין הילדים לאמם, לכל הפחות עד גיל זה. מאידך, בשנים האחרונות בתי המשפט יותר ויותר מגמישים את הכללים ולמעשה מרוקנים מתוכן את לשון החוק במה שנוגע לחזקת הגיל הרך.  לדוגמא, אם בעבר, כאשר הורים לתינוק היו חלוקים בנוגע להסדרי ראיה לתינוק ובאשר לקביעה שעל התינוק ללון רק אצל אמו, הרי שהיום ישנם שופטים אשר מאפשרים לתינוק להורים גרושים, ללון בבית אביו. זאת, על אף שקיימת סברה והנחת מוצא פסיכולוגית, לפיה רצוי שתינוק יהיה קרוב יותר לאמו. אך למרות גמישות ביהמ"ש, חזקת הגיל הרך עודנה קיימת ומנחה את בתי המשפט לענייני משפחה וגם את בתי הדין

• העברת משמורת

לעיתים הורה מסוים קיבל משמורת בלעדית על הילדים. ואולם, השתנו הנסיבות וההורה אינו יכול לתפקד יותר בתור הורה משמורן (לדוגמא: מחלה קשה, אובדן עבודה, משבר קשה וכו'). ולחלופין,  הורה משמורן סובל מהתמכרות לאלכוהול או לסמים, שפוגעת ביכולתו לתפקד בתור הורה משמורן. במקרים כאלו, יכול בן הזוג השני לפנות לבית המשפט בבקשה להעברת משמורת, למרות שהעברת המשמורת  היא עניין חריג מאוד, במיוחד כאשר הילדים הם ילדים קטנים. ולכן, לצורך הכרעה יבחן בית המשפט את טובת הילדים בהתאם לנסיבות הספציפיות.

משמורת זמנית

לעיתים, בני הזוג נפרדים עוד הרבה לפני שבית המשפט מורה על מתן גט ובכלל זה עוד הרבה לפני שמוכרעת באופן סופי סוגיית המשמורת. לכן, כבר מרגע הפרידה ו/או עזיבת הבית של אחד ההורים עולה הצורך להסדיר באופן זמני את סוגיית המשמורת.  שני ההורים רשאים להגיש לבית המשפט בקשה לקביעת משמורת זמנית, עד להכרעה בסוגיית המשמורת באופן סופי.

• הערכאה הדנה במשמורת

כאמור, בתחום דיני המשפחה, ישנן שתי ערכאות שיפוט, בית הדין הרבני,  ובית המשפט לענייני משפחה. לבית הדין הרבני יש סמכות לדון באופן בלעדי בענייני נישואין וגירושין בלבד, כאשר מונחים אלו כוללים גם תביעות למזונות, תביעות כתובה, תביעות לשלום בית וכו'. במקביל, לבית המשפט לענייני משפחה יש סמכות לדון בכל עניין אשר נוגע ל"בני משפחה", כלומר: הורים וילדים, סבים וסבתות, אחים ואחיות, בני זוג נשואים או ידועים בציבור

בין הנושאים שבית המשפט לענייני משפחה אמון על שפיטתם: ענייני אימוץ, ענייני מזונות, ענייני משמורת ילדים והסדרי ראיה, ענייני צוואות וירושות, ענייני קביעת גיל, ענייני גיל נישואין, ענייני פונדקאות, ענייני רכוש, הסכמים בתחום דיני המשפחה- כמו למשל הסכמי ממון בין בני זוג או זוגות חד מיניים ועוד נושאים

 לבית הדין הרבני עשויה להיות סמכות לדון בענייני משמורת ילדים וכן בענייני רכוש וזאת בתנאי  שאחד מבני הזוג מגיש תביעת גירושין, אשר כוללת וכורכת בה גם את תביעת המשמורת. במקרים אלו, בהנחה ובן הזוג השני לא התנגד (ניתן להתנגד בהתקיים מספר תנאים), אזי בית הדין הרבני  "קונה" את הסמכות לדון בענייני משמורת

 ויודגש, בית המשפט לענייני משפחה הוא הערכאה המשפטית המוסמכת לעסוק בענייני משמורת ילדים. למרות זאת, יכול גם בית הדין הרבני "לקנות" סמכות לדון בענייני משמורת. יש לציין כי בית הדין הדתי ישפוט בענייני משמורת בהתאם לדין האזרחי  בניגוד לענייני נישואין וגירושין, הנשפטים בהתאם לדין הדתי

• הגשת תביעת משמורת

במידה וקיימת מחלוקת בעניין משמורת הילדים תוכרע הסוגייה באמצעות הסכם או באמצעות ניהול הליך משפטי. כאשר בוודאי  עדיפה תמיד דרך השלום. במידה ובני הזוג יכולים להגיע להסכם גירושין, הכולל גם את סוגיית המשמורת והסדרי השהות (או משמורת משותפת), הרי שזו הדרך הטובה והנבונה ביותר

 לשם קבלת המלצה ספציפית בנושא, רצוי מאוד לפנות לעורך דין משפחה.