גניבת זרע
המקרים הנפוצים ביותר המיוחסים ל"גניבת זרע", היא מצב שהבחורה/אישה מספרת או משדלת את הגבר לקיים יחסי מין ללא אמצעי מניעה כגון קונדום מאחר והיא מספרת לו שהיא נוטלת גלולות ולכן אין סיכון של כניסה להריון, ולמרות זאת היא מתעברת ומתברר כי מטרתה הייתה להוליך שולל את הגבר, על-מנת להביא ילד לעולם.
התביעות בגין "גניבת זרע" מייחסות לאשה כוונת תרמית (במישור הנזיקי) או הפרת חוזה (במישור החוזי). רוב התביעות של גברים בגין "גניבת זרע", מוגשות לבית-המשפט לענייני משפחה, כתביעות נגדיות לתביעות אבהות ומזונות של נשים לא נשואות נגד אותם הגברים הנדרשים להכיר באבהותם, ולשלם מזונות לילדים שנולדו מזרעם.
בין זוגות נשואים ו/או ידועים בציבור ו/או חברים, "גניבת זרע" אינה יכולה להתרחש, שכן ההנחה המקובלת בזוגות נשואים היא כי כניסה להריון היא טבעית – מצוות "פרו ורבו" מהווה חלק בלתי נפרד מהנישואין, ובקרב זוגות החיים ביחד ו/או הידועים בציבור ההנחה הרווחת היא כי הם מודעים לאפשרות של כניסה להריון ולכן בד"כ לא תחשב כניסה להריון כגניבת זרע.
בין בני-זוג נשואים, אין האב הנשוי יכול לתבוע את אשתו בגין "גניבת זרע", והצדדים לא יורשו לבצע בדיקת רקמות להוכחת אבהות, וזאת לאור מדיניות שנקבעה בלשכת היועץ המשפטי לממשלה ובפרקליטות, לפיה אין ליתן יד לאפשרות של חשיפת "ממזרות".
מצד שני, ביחסים שבין מאהב ופילגש, וגם בין יחסים מזדמנים "סטוץ" בין הגבר לאשה, ניתן לחייב את מי שנתבע כאב ו/או את האם לבצע בדיקת רקמות, וזאת לאור העדפת זכות הקטין לדעת מי אביו, אל מול זכותו של האב לא להכיר בנולד כילדו. סירוב לבצע בדיקת רקמות עלול לשמש כראיה נגד המסרב.
הכינוי המקובל לתופעה של אבהות ללא הסכמה, הוא "אבות בעל כורחם".
זאת ועוד, מרגע כניסת האישה להריון, רק היא קובעת האם להמשיך בהריון, ואין לגבר זכות חוקית לאלץ אותה לעשות הפלה. כשיולד ילד, יידרש הגבר לחובת אבהות ומזונות לכל דבר. כלומר גם אם תוכח טענת הגבר בדבר גניבת זרע, אין לכך כל השפעה על חובתו כלפי הקטין הן במזונות והן בנוגע להכרה באבהותו.
עקרון טובת הילד חל גם בחיי הילד או הילדה לאחר היוולדם, ומשכך הנורמה המשפטית המגדירה את הזיקה המשפחתית על-פי הקשר הביולוגי היא נורמה קוגנטית, כלומר שלא ניתן להתנות עליה והיא איננה מתבטלת כתוצאה ממצג כוזב שבין ההורים לגבי האפשרות של הולדת הילד, כשם שאיננה ניתנת לשינוי על-ידי הסכם מפורש ביניהם.
זכותו/ה של הילד/ה לגדול בצורה בריאה וטובה מבלי לסבול ממחסור חומרי או רגשי צריכה להיות מובטחת ככל האפשר. לכך מצטרף האינטרס של החברה שילד כזה לא ייפול למעמסה, כיוון שניתן להניח כי ההורה הביולוגי הוא המועמד הראשוני והראוי לגידולו של הילד, כמובן להוציא מקרים מיוחדים בהם שירותי הרווחה מתערבים עקב הזנחה ו/או אי יכולת לגדל את הילד. .
מקרה שהתרחש לאחרונה, בו הגיש גבר בקשה לביטול מזונות בטענה שהאם רימתה אותו ומדובר בילד לא חוקי ועל פי הדת הנוצרית-קתולית, שאליה הוא משתייך, הוא לא חייב לו דבר. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי אבי הילד חייב במזונותיו, בין אם הפך לאב בניגוד לרצונו ובין אם דתו לא מכירה בכך.
במקרה כזה יכול הגבר להגיש תביעה לפיצוי כספי בגין גניבת זרע, בשל תרמית, מצג שווא וכיו"ב.
עם זאת ראוי לציין כי במרבית המקרים תביעה לגניבת זרע אינם מתקבלת בבית המשפט, משום קשה להוכיח חד משמעית מעשה מרמה מצד האשה, וכן משום שתפיסת בית המשפט היא כי גבר המקיים יחסי מין עם אשה צריך להיות אחראי לתוצאות הטבעיות של המעשים.