גניבת זרע
"גניבת זרע", היא מצב שהבחורה/אישה מספרת או משדלת את הגבר לקיים יחסי מין ללא אמצעי מניעה כגון קונדום מאחר והיא מספרת לו שהיא נוטלת אמצעי מניעה ולכן אין סיכון של כניסה להריון, ולמרות זאת היא נכנסת להריון.
התביעות בגין "גניבת זרע" מייחסות לאשה כוונת תרמית. רוב התביעות של גברים בגין "גניבת זרע", מוגשות לבית-המשפט לענייני משפחה, כתביעות נגדיות לתביעות אבהות ומזונות של נשים לא נשואות נגד אותם הגברים הנדרשים להכיר באבהותם, ולשלם דמי מזונות.
בין זוגות נשואים ו/או ידועים בציבור ו/או חברים, "גניבת זרע" אינה יכולה להתרחש, שכן ההנחה המקובלת בזוגות נשואים או ידועים בציבור היא כי כניסה להריון היא טבעית, ועלולה להתרחש.
ביחסים שבין מאהב ופילגש, וגם בין יחסים מזדמנים "סטוץ" בין הגבר לאשה, ניתן לחייב את הגבר וכן את האישה לבצע בדיקת רקמות, וזאת לאור זכות הקטין לדעת מי אביו. סירוב לבצע בדיקת רקמות עלול לשמש כראיה נגד המסרב.
מרגע כניסת האישה להריון, רק היא קובעת האם להמשיך בהריון, ואין לגבר זכות חוקית לאלץ אותה לעשות הפלה. כשיולד ילד, יידרש הגבר לחובת אבהות ומזונות לכל דבר, גם אם יוכח שהתקיימה "גניבת זרע".
עקרון טובת הילד חל גם בחיי הילד או הילדה לאחר היוולדם, ומשכך הנורמה המשפטית המגדירה את הזיקה המשפחתית על-פי הקשר הביולוגי היא נורמה קוגנטית, ולא ניתן להתנות עליה.
עם זאת ראוי לציין כי במרבית המקרים תביעה לגניבת זרע אינם מתקבלת בבית המשפט, משום קשה להוכיח חד משמעית מעשה מרמה מצד האשה, וכן משום שתפיסת בית המשפט היא כי גבר המקיים יחסי מין עם אשה צריך להיות אחראי לתוצאות הטבעיות של המעשים.